טוען את המונח
גישה שמניחה שאחרים יטעו — וצופה את הטעות מראש: סורקים רחוק קדימה, שומרים רווחים, מוודאים שרואים אתכם, ומכינים "תוכנית מילוט" לכל תרחיש.
נקרא גם:נהיגה זהירהצפיית סכנות
לנהוג מתוך הנחה שמישהו סביבך תכף יעשה שטות — ולהיות מוכן לזה מראש. מסתכלים רחוק, שומרים מרחק, וכל הזמן חושבים: "אם הוא פתאום יבלום — לאן אני בורח?"
העיקרון שחוזר בכל המבחן: החובה להכיר את החוק ולציית לו חלה על כל משתמש בדרך, והנהג אחראי לרכבו, לנוסעיו ולבטיחות כל עוברי הדרך סביבו.
עם ABS: לוחצים חזק וברצף על הבלם ומכוונים את ההגה למילוט. בלי ABS: בלימה חזקה עם שחרורים קצובים כדי למנוע נעילת גלגלים ואיבוד היגוי.
עוברי הדרך הפגיעים ביותר — ותמיד בעדיפות. ליד מעברי חצייה, בתי ספר, תחנות ואזורי מגורים מאטים ומוכנים לעצירה. ילד שמופיע בשולי הדרך = להאט מיד.
כל מה שמסיט עיניים, ידיים או מחשבה מהנהיגה: טלפון, מערכת שמע, אוכל, ויכוח. בשנייה אחת של הסחה במהירות עירונית הרכב עובר כ-14 מטר "עיוור".
בלימה ממושכת בירידה ארוכה מחממת את הבלמים עד לאיבוד יעילותם. המניעה: הילוך נמוך ובלימת מנוע מראש, ובלימות קצרות במקום לחיצה רצופה.
ליד ילדים נוהגים כאילו כל אחד מהם עלול לקפוץ לכביש — כי זה קורה. רכב הסעת ילדים שעצר: מאטים במיוחד, וייתכנו ילדים שחוצים לפניו או מאחוריו.
בגשם הראשון אחרי הקיץ שכבת האבק והשמן על הכביש הופכת לחלקה במיוחד. מאטים, מגדילים רווח, ובולמים ברכות ומוקדם.
אם הדוושה "נופלת": מחליפים מיד להילוך נמוך לבלימת מנוע, מנסים לחיצות מהירות על הדוושה, ומשתמשים בהדרגה בבלם היד — תוך חיפוש נתיב מילוט בטוח.