טוען את המונח
עוברי הדרך הפגיעים ביותר — ותמיד בעדיפות. ליד מעברי חצייה, בתי ספר, תחנות ואזורי מגורים מאטים ומוכנים לעצירה. ילד שמופיע בשולי הדרך = להאט מיד.
נקרא גם:הולך רגלהולך הרגל
אנשים שהולכים ברגל תמיד מפסידים בהתנגשות עם אוטו — ולכן הם תמיד קודמים. ליד מעברי חצייה ובתי ספר מאטים ומוכנים לעצור, וילד ליד הכביש = הרגל כבר מעל הברקס.
ילדים וקשישים מתנהגים בצורה לא צפויה: ילד רץ אחרי כדור לא מסתכל על הכביש. ראיית ילדים בצד הדרך מחייבת הורדת מהירות מיידית ומוכנות לבלימה.
העיקרון שחוזר בכל המבחן: החובה להכיר את החוק ולציית לו חלה על כל משתמש בדרך, והנהג אחראי לרכבו, לנוסעיו ולבטיחות כל עוברי הדרך סביבו.
עם ABS: לוחצים חזק וברצף על הבלם ומכוונים את ההגה למילוט. בלי ABS: בלימה חזקה עם שחרורים קצובים כדי למנוע נעילת גלגלים ואיבוד היגוי.
כל מה שמסיט עיניים, ידיים או מחשבה מהנהיגה: טלפון, מערכת שמע, אוכל, ויכוח. בשנייה אחת של הסחה במהירות עירונית הרכב עובר כ-14 מטר "עיוור".
בלימה ממושכת בירידה ארוכה מחממת את הבלמים עד לאיבוד יעילותם. המניעה: הילוך נמוך ובלימת מנוע מראש, ובלימות קצרות במקום לחיצה רצופה.
ליד ילדים נוהגים כאילו כל אחד מהם עלול לקפוץ לכביש — כי זה קורה. רכב הסעת ילדים שעצר: מאטים במיוחד, וייתכנו ילדים שחוצים לפניו או מאחוריו.
בגשם הראשון אחרי הקיץ שכבת האבק והשמן על הכביש הופכת לחלקה במיוחד. מאטים, מגדילים רווח, ובולמים ברכות ומוקדם.
אם הדוושה "נופלת": מחליפים מיד להילוך נמוך לבלימת מנוע, מנסים לחיצות מהירות על הדוושה, ומשתמשים בהדרגה בבלם היד — תוך חיפוש נתיב מילוט בטוח.
הדרך שהרכב עובר מרגע הלחיצה על הבלם ועד לעצירה מלאה. גדל בערך פי 4 כשהמהירות מוכפלת, ומתארך מאוד בכביש רטוב, בצמיגים שחוקים ובעומס כבד.